קנינו דירה אחרי החתונה והיא רשומה רק על שמי – האם היא תתחלק?

רבים סבורים בטעות שאם הדירה נרכשה במהלך הנישואין ורשומה בטאבו על שם אחד מבני הזוג בלבד, היא שייכת לו בלבד. זוהי טעות קריטית שעלולה לעלות ביוקר. לפי חוק יחסי ממון, ברירת המחדל היא שכל רכוש שנצבר במהלך הנישואין שייך לשני בני הזוג בחלקים שווים, ללא קשר לשאלה מי רשום כבעלים.

הכלל: "איזון משאבים" גובר על הרישום

חוק יחסי ממון קובע כי עם התרת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג שנצברו בתקופת הנישואין. מכאן נובע:

המאמץ המשותף: הדין יוצא מנקודת הנחה שהדירה נרכשה בזכות המאמץ המשותף שלכם – גם אם צד אחד עבד וצד שני היה בבית עם הילדים, וגם אם הכסף הגיע מחשבון שרשום רק על שם אחד מכם.

הרישום הוא טכני בלבד: ברוב המוחלט של המקרים, בית הדין יראה ברישום על שם אחד בלבד עניין פורמלי או מנהלי, ולא כוונה להדיר את בן הזוג השני מהנכס המרכזי של המשפחה.

האם יש מצבים שבהם הדירה בכל זאת לא תחולק?

למרות הכלל של חצי-חצי, ישנם חריגים נדירים וספציפיים (לפי סעיף 5 לחוק):

מימון ממקור חיצוני מובהק: אם תוכיח שהדירה נקנתה במלואה מכספי ירושה שקיבלת או מכספים שהיו לך לפני הנישואין, ושמרת על הפרדה מוחלטת של הכספים הללו – ייתכן שתוכל לטעון שהנכס "חיצוני" ואינו בר-איזון.

הסכם ממון: אם חתמתם על הסכם ממון המאשר במפורש שהדירה שנרכשה (או שתרכש) במהלך הנישואין תהיה בבעלותך הבלעדית למרות המאמץ המשותף.

נסיבות מיוחדות (סעיף 8): במקרים קיצוניים ונדירים ביותר, בית הדין יכול להורות על חלוקה לא שוויונית, אך נטל ההוכחה לכך הוא כבד מאוד.

איך בית הדין הרבני מתייחס לזה?

בבית הדין הרבני, הרישום מקבל משקל מסוים, אך גם שם ההלכה והחוק מחייבים בדרך כלל את חלוקת הנכס שנרכש במהלך הנישואין.