האם ניתן לקבוע בהסכם גירושין את מועד מתן הגט עצמו?

בהחלט כן. למעשה, מומלץ מאוד לכלול בלוח הזמנים של ההסכם סעיף המגדיר במפורש מתי יסודר הגט. בתי הדין הרבניים מעודדים זאת כדי ליצור ודאות ולמנוע מצב שבו צד אחד "מחזיק" בהסכם הממון אך מסרב להעניק את הגט.

איך עושים זאת נכון?

קביעת "מועד סמוך": הנוסח המקובל הוא שהצדדים מתחייבים להופיע לסידור הגט במועד הראשון שייקבע על ידי בית הדין, מיד לאחר אישור ההסכם. לעיתים ניתן אף לקבוע שהגט יינתן באותו היום שבו מאושר ההסכם (בכפוף ליומן בית הדין).

מנגנון "שלובים": ניתן לקבוע תנאי מתלה – למשל, שהעברת בעלות על הדירה או תשלום סכום מסוים יתבצעו רק לאחר מתן הגט בפועל. זהו התמריץ הטוב ביותר לשני הצדדים לסיים את התהליך.

סנקציות על עיכוב (פיצוי נזיקי): ניתן לקבוע בתוך ההסכם כי צד שיעכב את מתן הגט בניגוד למועד שנקבע, ישלם לצד השני פיצוי כספי מוסכם על כל יום של איחור. בתי הדין מכבדים סעיפים כאלו כיוון שהם מסייעים במניעת סרבנות.

מתי בית הדין עלול להתערב?

חשוב לדעת כי גט חייב להינתן מרצון חופשי. לכן:

בית הדין לא יאשר קנסות מופרזים מדי שעלולים להיתפס כ"גט מעושה" (גט שניתן תחת כפייה לא חללית).

בית הדין תמיד שומר לעצמו את המילה האחרונה בבדיקה שהצדדים אכן מבינים את משמעות הגט ורוצים בו.

מהו סדר הפעולות המנצח?

חתימה ואישור: הצדדים חותמים על ההסכם ומאשרים אותו בבית הדין (מקבלים תוקף של פסק דין).

קביעת מועד הגט: מיד לאחר האישור, המזכירות קובעת מועד לסידור הגט.

ביצוע סעיפי הרכוש: רוב הסעיפים הכלכליים המשמעותיים (כמו חלוקת פנסיות או העברת נכסים) יוצאים לפועל רק אחרי שיש בידכם את "מעשה בית דין" של הגט.

השורה התחתונה:

אל תעזבו את בית הדין ביום אישור ההסכם בלי שיש לכם תאריך ברור ביומן לסידור הגט. הסכם גירושין בלי מועד גט הוא כמו "חצי עבודה" – הוא משאיר אתכם תלויים באוויר.