בעלי מבקש "שלום בית" בבית הדין אבל מסרב ללכת לייעוץ זוגי. זו טקטיקה?

זו אחת הטקטיקות העתיקות והשכיחות ביותר בבית הדין הרבני, והדיינים מכירים אותה היטב. המטרה של הבעל היא בדרך כלל "למשוך זמן" – הוא מקווה שאם הדיונים יתעכבו, את תתעייפי, תילחצי, ותסכימי להתפשר על כסף או על רכוש רק כדי לקבל את החופש שלך.

הנה האמת על "שלום בית" כשאין כוונה אמיתית מאחוריו:

איך יודעים שזו רק טקטיקה?

שלום בית הוא לא "קסם" שקורה מעצמו; הוא דורש עבודה. אם הבעל אומר שהוא רוצה שלום בית אבל:

מסרב ללכת לייעוץ זוגי או לטיפול.

ממשיך להתנהג בצורה פוגענית או מזלזלת.

לא עושה שום צעד מעשי כדי לשפר את המצב בבית.

זה סימן ברור שהבקשה שלו אינה "כנה".

איך אנחנו מנטרלים את זה בבית הדין?

התפקיד שלי כטוען רבני הוא להוכיח לדיינים שמדובר ב"שלום בית סרק". הנה איך עושים את זה:

מבחן הכנות: אנחנו דורשים מבית הדין להציב לו תנאים. אם הוא באמת רוצה שלום בית, שיסכים ללכת למטפל שבית הדין יקבע. ברגע שהוא מסרב – המסכה שלו נופלת מול הדיינים.

הוכחת הפירוד: אנחנו מראים לדיינים שהקשר כבר גמור. הודעות ווטסאפ, הקלטות, או עדויות על כך שאתם חיים בחדרים נפרדים או שיש נתק מוחלט. דיינים לא יכפו שלום בית על "גופה" של זוגיות.

בקשה ל"מאיס עלי": כשטוענים שהבעל מאוס על האישה בגלל התנהגותו והיא לא מסוגלת לחיות איתו יותר, בית הדין מבין שאין טעם בשידול לשלום בית שרק יגביר את הסבל.

השורה התחתונה:

אל תיבהלי כשהוא אומר "שלום בית". זה נשמע נחמד ודתי, אבל בבית הדין יודעים להבדיל בין רצון אמיתי לבין ניסיון סחיטה. המטרה שלנו היא לחשוף את חוסר הכנות שלו כמה שיותר מהר, כדי שבית הדין יסגור את תיק שלום הבית ויעבור ישר לחיוב גט.