יש לנו משמורת משותפת שווה בשווה. זה אומר שאני לא משלם מזונות בכלל?

זו אחת הטעויות הנפוצות ביותר, והיא עלולה לעלות ביוקר. התפיסה שחלוקת זמנים שווה מבטלת אוטומטית את חובת המזונות היא מיתוס שחשוב לנפץ.

איך זה עובד בבית הדין הרבני?

בבית הדין הרבני, הכלל ההלכתי הבסיסי הוא שהאב הוא האחראי הבלעדי למזונות ילדיו. גם אם הילדים נמצאים אצלך חצי מהזמן, הדיינים עדיין רואים בך את הכתובת הכלכלית העיקרית. לכן, ברוב המקרים בבית הדין, גם במשמורת משותפת, האב יחויב בתשלום מזונות מסוימים לאם – אם כי הסכום עשוי להיות נמוך יותר מאשר במשמורת מלאה.

איך זה עובד בבית המשפט למשפחה?

כאן הגישה שוויונית יותר. מאז פסיקת בית המשפט העליון (בע"מ 919/15), המזונות מגיל 6 ומעלה נקבעים לפי שני פרמטרים:

זמני השהות (שאצלכם הם שווים).

יחס ההכנסות שלכם.

אם שניכם מרוויחים פחות או יותר אותו דבר והילדים נמצאים אצלכם שווה בשווה, ייתכן מאוד שלא יהיה תשלום מזונות ישיר בין ההורים, וכל אחד יישא בהוצאות הילדים כשהם אצלו. אבל, אם האבא מרוויח משמעותית יותר מהאמא, הוא כנראה יחויב לשלם לה מזונות גם אם הילדים אצלו חצי מהזמן, כדי שרמת החיים של הילדים בשני הבתים תהיה דומה.

מה קורה עם הילדים מתחת לגיל 6?

כאן אין כמעט פשרות. בגילאים האלו (גיל ה"קטנטנים"), חובת המזונות של האב היא אבסולוטית. גם אם תהיו במשמורת משותפת מלאה, האב יחויב במזונות בסיסיים בכל מקרה.

השורה התחתונה:

משמורת משותפת היא נקודת פתיחה מצוינת להפחתת מזונות, אבל היא לא "כרטיס יציאה" אוטומטי מתשלום. הסכנה הגדולה היא להסתמך על הבטחות בעל פה – אם לא הסדרתם את גובה המזונות המופחתים בהסכם ברור שקיבל תוקף של פסק דין, החוב עלול להצטבר לרעתכם.