בית הדין יכול לחייב אותי למכור את הדירה המשותפת למרות שאין לי מקום אחר לגור?

החשש מ"להיזרק לרחוב" הוא אחד הפחדים הגדולים בגירושין, אך החוק מציב הגנות ברורות על זכות המגורים שלכם. עם זאת, חשוב להבין שמדובר ב"רשת ביטחון" זמנית בלבד.

ההגנה בחוק יחסי ממון

מכוח סעיף 6א לחוק יחסי ממון בין בני זוג, בבואו של בית הדין להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים, עליו להבטיח כי נמצא סידור מגורים הולם. הסעיף מפנה להגנה הרחבה שקיימת בחוק המקרקעין, וקובע כי בית הדין לא יורה על מכירה אלא אם:

"נוכח כי לילדי בני הזוג ולהורה המחזיק בהם... נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע."

המשמעות: בית הדין מחויב לוודא שיש לכם ולילדים פתרון דיור ריאלי, לפני שהדירה נמכרת.

האם אפשר לעכב את המכירה לנצח?

חשוב להיות כנים: התשובה היא לא.

לצד השני יש זכות קניינית לקבל את חלקו בדירה כדי לצאת לדרך חדשה. בתי הדין נוהגים לפעול לפי המתווה הבא:

זמן התארגנות: בית הדין לא ימכור את הדירה "מהיום למחר". בדרך כלל יינתן פרק זמן של כחצי שנה כדי למצוא פתרון חלופי, לארגן הלוואות או למצוא דירה להשכרה.

מכירה סופית: לאחר תום התקופה שהוקצבה (התקופה עשויה להשתנות לפי נסיבות המקרה, אך לרוב לא תעלה על חודשים ספורים), הדירה תימכר. בית הדין לא ידחה את המכירה "לעולם ועד" בגלל חוסר רצון לעזוב.

איך פועלים כדי להגן על עצמכם?

הגשת בקשה לעיכוב המכירה: אם הצד השני לוחץ למכירה מיידית, יש להגיש בקשה המפרטת את הצורך בפתרון "מדור" (מגורים) הולם ומציגה את הקשיים במציאת חלופה מיידית.השורה התחתונה:

בית הדין לא יאשר את מכירת הדירה כל עוד אין לכם פתרון מגורים באופק, אך ההגנה הזו נועדה לתת לכם "זמן נשימה" של חודשים ספורים (לרוב כחצי שנה) ולא פטור קבוע מהמכירה.